הפרעת סגר הוא מצב בו אין התאמה או יחס תקין בין שיני הלסת העליונה והתחתונה, או בין הלסתות עצמן. ללא טיפול, הפרעת סגר עלולה להוביל למגוון בעיות אסתטיות ותפקודיות, ולהשפיע על איכות החיים של המטופל.
מהן הסיבות האפשריות להפרעת סגר? כיצד מאבחנים הפרעת סגר? מהן הפרעות הסגר הנפוצות שקיימות, וכיצד מטפלים בהן?
במאמר זה תמצאו את כל המידע שחשוב לדעת בנושא הפרעות סגר נפוצות.
הפרעת סגר, או בשמו הנוסף סגר לא תקין, הוא מצב בו חלק או כל שיניי הלסת העליונה נמצאות ביחס לא תקין לשיני הלסת התחתונה. סקירה שפורסמה בשנת 2018 ובחנה את התפוצה של הפרעות סגר במספר מחקרים, מצאה כי ש-74.7% סבלו מהפרעת סגר מסוג 1, 2 או 3. מנשך עמוק נצפה בקרב 21.98% מהנבדקים ומנשך פתוח – בקרב 4.93% מהנבדקים.
ישנן מגוון סיבות אפשריות להפרעת סגר, ביניהן:
אבחון הפרעת הסגר חשוב ביותר על מנת להתאים טיפול שיביא לפתרון הבעיה ולסגר נכון. בנוסף, ישנה חשיבות לאבחון מוקדם של הפרעת סגר, כבר בגילאי הילדות. הגעה לביקורת אצל האורתודונט בגילאי 8-9 תאפשר איתור הפרעות סגר שדורשות התערבות מוקדמת בגיל צעיר, והצעת טיפול שימנע את החמרת הפרעת הסגר והפיכתה למצב מורכב.
ללא אבחון וטיפול, הפרעת סגר עלולה להוביל למספר בעיות וקשיים:
סקירת ספרות שפורסמה בשנת 2006, מצאה כי הפרעת סגר עלולה להשפיע על בריאותו הגופנית של האדם, להוביל לכאב ולהפרעות בדיבור ובלעיסה, לצד השפעה שלילית על התפיסה העצמית.
הצעד הראשון לאבחון הפרעת סגר הוא בבדיקה קלינית אצל האורתודונט. במידת הצורך, הרופא המומחה יפנה אתכם לבצע הדמיות, ביניהן צילום פנורמי שמתאים גם לילדים קטנים. במקרים שבהם מדובר בהפרעת סגר סקלטלית (הקשורה להתפתחות העצמות) ייתכן ויהיה צורך בצילום צפלומטרי, שיסייע בהערכת שלב הגדילה בו הילד נמצא. במקרה שישנן שיניים כלואות, ייתכן שתופנו גם לביצוע CT שיניים.
נהוג לחלק את הפרעות הסגר לשתי קבוצות: הפרעות דנטליות – שמקורן בשיניים, כאשר ברוב המקרים הטיפול שיידרש הוא דנטלי, והפרעות סגר סקלטליות – שמקורן בפער בהתפתחות הלסתות – התפתחות יתר של הלסת התחתונה, לצד התפתחות חסר של הלסת העליונה או להיפך. הפרעות סגר סקלטליות הן לרוב מורכבות יותר, ודורשות טיפול במכשור ייעודי ולעתים אף בהליך כירורגי.
הפרעה זו מתבטאת בשיניים צפופות שחורגות מקשת השיניים, לפעמים עד כדי כך ששיניים אחרות אינן יכולות לבקוע ונותרות כלואות. הטיפול בצפיפות שיניים הוא טיפול אורתודונטי – החל מטיפול סטנדרטי בסמכים ועד להבקעת שיניים, שימוש במכשור להרחבה דנטלית ועוד. לעתים צפיפות השיניים רבה כך שאין מקום לכל השיניים – ויש צורך בעקירת שיניים.
מצב זה מתקיים כאשר חלק או כל השיניים של הלסת התחתונה חיצוניות לאלו של הלסת העליונה. סגר צלבי יכול להתבטא החל משן אחת ועד למספר שיניים בפה.
ללא טיפול, הפרעת סגר זו עלולה להוביל לגדילה לא תקינה ולהתקבעות של הסגר הלקוי, באופן שיהפוך להפרעה סקלטלית מורכבת שתדרוש טיפול כירורגי בעתיד. טיפול בסגר צלבי יכול לכלול סמכים בשיניים או טיפולים במכשור אורתודונטי אחר. במקרים בהם הלסת העליונה צרה, ייתכן שייעשה שימוש במכשיר הרחבה סקלטלי (rpe או במינוח הנפוץ: ״עכביש״), לצורך הרחבת הלסת.
הפרעה זו מתקיימת כאשר השיניים הקדמיות של הלסת העליונה או התחתונה בולטות מאוד. לרוב, הדבר נובע מהרגלים לא נכונים – דחיקת לשון, מציצת אצבע או שימוש ממושך במוצץ. חשוב להבין שהלשון היא כוח שרירי חזק שעלול לדחוף את השיניים, וגם מציצת אצבע משבשת את המנשך. לכן, בטיפול בהפרעת סגר שמקורה בהרגלים, קיים לעתים צורך באבחון על ידי קלינאי תקשורת ובטיפול משולב – אורתודונטי, לצד טיפול לשינוי הרגלים. טיפול בהפרעה זו עשוי לכלול סמכים, עקירות, לצד מכשור נוסף כדוגמת רסן ומכשירים אחרים שמטפלים בהפרעת סגר מסוג ב-Class2, בהתאם לחומרה.
שיניים שאינן מצליחות לבקוע, בין אם כתוצאה מגורמים גנטיים, או כתוצאה מכך שרצף בקיעת השיניים (הסדר שבו בוקעות השיניים זו אחרי זו) אינו תקין ומוביל לכך שאחת או יותר מהשיניים שאמורות לבקוע נותרות כלואות. הפתרון להפרעת סגר זו הוא הבקעת השיניים הכלואות, באמצעות הליך משולב כירורגי ואורתודונטי, והבאתן למיקום המיועד להן.
ישנם מקרים שבהם הלסת העליונה צרה באופן משמעותי מהלסת תחתונה, דבר שבתורו יוצר מנשך לא תקין. במצב זה, קיים צורך בטיפול סקלטלי, להרחבת הלסת, באמצעות מכשיר העכביש (RPE).
העכביש הוא מכשור קבוע שנותר בפה לחלק מתקופת הטיפול, ופועל להרחקה בין שתי עצמות החך. הטיפול אפשרי רק בקרב ילדים ובני נוער, כיוון שחיבור בין שתי עצמות החך (הסוטורה) גמיש בגילאים אלו וניתן לנצל עובדה זו על מנת להביא להרחבת הלסת.
מנשך הפוך הוא מצב בו כל שיניי הלסת התחתונה קדמיות לאלו של הלסת העליונה. הטיפול בהפרעת סגר זו יכול לנוע בין הרחבות סקלטליות של הלסת העליונה – בעיקר בגילאי הילדות וגיל ההתבגרות, ועד להליך ניתוחי שמטרתו להזיז את הלסתות למיקומן התקין. ניתוחים אלו מבוצעים בקרב מבוגרים במקרה של פער משמעותי בין הלסתות.
מנשך פתוח הוא מצב בו בסגירה של השיניים אין מגע תקין – בין חלק מהשיניים או באופן מלא. מנשך פתוח יכול להיות תוצאה של הרגלים שגויים כמו מציצת אצבע, או בשל מבנה הלסת שהתפתחה בצורה שהובילה למנשך פתוח. הטיפול במנשך פתוח תלוי חומרה: מהפסקת ההרגל ועד להליך כירורגי.
בסגר עמוק, השיניים העליונות מכסות וחופפות מעל השיניים התחתונות בצורה מוגזמת. מדובר למעשה בסגירה עמוקה, כך שהשיניים של הלסת התחתונה מוסתרות באופן חלקי או מלא על ידי שיניי הלסת העליונה. ללא טיפול, סגר עמוק עלול לגרום לשחיקת שיניים ולכאבי מפרקים במפרקי הלסת. ברוב המקרים, הטיפול בסגר עמוק ייעשה על ידי הבקעת השיניים האחוריות.
במרפאת מומחים של ד"ר שפינקו וד"ר לוין ניתנים שירותי יישור שיניים ולסתות (אורתודנטיה) לילדים, מתבגרים ומבוגרים בשיטות טיפול שונות, כולל תכנות ממוחשב של מהלך הטיפול, ויישור שיניים נסתר בקשתיות שקופות (אליינרים). אנו עובדים בשיתוף פעולה עם מומחים מתחומים שונים ברפואת השיניים כגון מומחים בשיקום הפה, ברפואת שיניים לילדים, בכירורגיית פה ולסת, חניכיים וכדומה וזאת על-מנת להתאים את הטיפול האישי והמיטבי לכל מטופל.